לפני השירים היה סופר שהציב שאלה לא נוחה: מה החברה חייבת לאנשים שהיא דוחקת לשוליים? ויקטור הוגו הפך את השאלה הזאת לרומן רחב יריעה, ונתן לרעיונות שלו פנים אנושיות. כאן פוגשים את היוצר ואת הדרך שבה נולד הספר, בלי לחשוף את סופו.
הוגו כבר היה משורר ומחזאי לפני שכתב את עלובי החיים. המחזה הרנני הסעיר את עולם התיאטרון ב־1830; הרומן הגיבן מנוטרדאם ראה אור ב־1831. שירה, רומן ותיאטרון אפשרו לו לבחון בדרכים שונות איך מילים משפיעות על קהל. חייו הארוכים עברו בתוך תהפוכות פוליטיות בצרפת, ולכן קשה לצמצם אותו לתקופה אחת, לסוגה אחת או לספר אחד בלבד.
הוגו לא התחיל את דרכו כגיבור רפובליקני. הוא תמך במלוכה, וב־1845 מונה לחבר בית האצילים; בהמשך התקרב לרעיונות הרפובליקה. מ־1849 קיבלו עמדותיו הציבוריות אופי מתקדם יותר. הוא נאבק בעונש המוות ובעוני. המסלול הזה חשוב לקריאה: מי שכתב ספר על מצפון ועל שינוי היה בעצמו אדם שעמדותיו השתנו, ולא דמות בעלת תשובות קבועות מראש.
התנגדותו להפיכה של לואי־נפוליאון בונפרטה ב־1851 הובילה לגלות: בריסל, ג׳רזי, ולבסוף גרנזי ב־1855. ב־1856 קנה את Hauteville House בזכות הכנסות קובץ השירים Les Contemplations, ועיצב את פנים הבית בעצמו. לצד הריחוק מצרפת, אלה היו שנות יצירה פוריות. אחרי החנינה ב־1859 הוא בחר להישאר בחוץ לארץ; לצרפת חזר ב־1870.
שתי תקופות עבודה, רומן רחב יריעה, וקהל שלא קרא אותו בקול אחד.
04
רומן שנכתב לאורך חיים משתנים
העבודה החלה ב־1845 בשם Les Misères. בפברואר 1848 הפסיק הוגו לכתוב, וב־1860 חזר לכתב היד. הכתיבה העיקרית הושלמה ב־1861, ולאחריה נמשכו ההכנות והתיקונים לקראת הפרסום ב־1862. חשוב להבחין: לא מדובר בשבע־עשרה שנים של כתיבה רצופה. הפסקה ארוכה הפרידה בין שני פרקי עבודה מרכזיים, שביניהם השתנו חייו של הסופר וגם המציאות סביבו.
הרומן המוגמר מחולק לחמישה חלקים. אפשר לקרוא בו כאפוס חברתי: דרמה אישית שנפתחת לשאלות היסטוריות, פילוסופיות ורוחניות. המספר עוצר את ההתרחשויות כדי להתבונן בעולם שבתוכו הן מתרחשות. אחרי היכרות עם המחזמר או הסרט, המעברים האלה עשויים להפתיע, אבל הם מרחיבים את המבט מגורלו של אדם אחד למבנה של חברה שלמה. כדאי לקרוא פרק אחר פרק, ולא להפוך את האורך למבחן סיבולת. לא חייבים להסכים עם כל טיעון. אפשר לשים לב מתי המספר משכנע, מתי הוא מעורר התנגדות, ואיזו חוויה של דמות משנה את הדרך שבה מבינים שאלה.
הפרסום ב־1862 היה אירוע ספרותי גדול: עשרה כרכים יצאו בכמה פעימות בפריז ובבריסל. הקהל קיבל את הספר בהתלהבות, אך מבקרים, ובהם גם ידידים של הוגו, הביעו הסתייגויות. תרגומים הופיעו כבר באותה שנה, וב־1863 עלה בבריסל עיבוד לבמה. הגלגולים המאוחרים בתיאטרון ובקולנוע ממשיכים מסורת ארוכה של יוצרים המחפשים צורה חדשה לשאלות שהספר מעלה.
שישה כלי כתיבה מחזירים את המבט מן הספר הגדול אל המלאכה היומיומית.
6
שישה חפצים קטנים, ספר עצום
במוזיאון הוגו נשמרות שש נוצות כתיבה שהניח בקופסה בעלת מכסה זכוכית, כמזכרת מן העבודה על עלובי החיים. זהו מפגש מוחשי עם הספר: לפני שהיה ליצירה קלאסית ולסמל תרבותי, הוא היה מלאכה שנעשתה ביד, משפט אחר משפט. מאחורי ההיקף הגדול עמדו פעולות קטנות וחוזרות של כתיבה.
העמוד הזה נשאר ברקע ובסופר. תקציר הספר המלא, הקשרים בין הדמויות והסוף נמצאים במסלולים נפרדים, עם אזהרות ספוילרים. הטקסטים כאן מקוריים; תרגומים ועיבודים מודרניים הם יצירות בעלות זכויות נפרדות.
הפרטיות שלכם
אפשר לאשר זכירת העדפות ומדידה ב־Google Analytics, לדחות את שתיהן, או לבחור בנפרד בהגדרות.