דודו פישר, אמיר דדון, רוני דלומי ואהוד מנור הם חלק מסיפור מקומי שנמשך הרבה מעבר לערב אחד בתיאטרון. לפני המתרס על הבמה היו כאן קוראים; אחריו נשארו קולות שאפשר לשוב אליהם.
יש משהו מסקרן במפגש בין מנגינה שכבר מכירים למילים בשפה שבה חושבים. פתאום אפשר לעקוב אחר עקיצה של הפונדקאים, להבחין בפחד שמאחורי הצהרה גדולה, או לשמוע את הבדידות של אפונין בלי לעבור דרך תרגום בראש. הסיפור הישראלי של עלובי החיים עובר בין ספרים, במות והקלטות. אפשר להיכנס אליו דרך הפקה שזוכרים, זמר שאוהבים או כרך שעוד מחכה על המדף.
ארבע תחנות על הבמה
1987
הקאמרי
הפקה עברית בתרגום אהוד מנור.
1993
פישר בברודוויי
2 בנובמבר: כניסה לתפקיד ולז׳אן כמחליף.
1999
המשכן לאמנויות הבמה
הפקת צמח–עופר.
2016
הבימה
ספטמבר: ההפקה בבימוי משה קפטן.
1987: המתרס מגיע לקאמרי
הפקת הקאמרי מ־1987 בוימה בידי סטיבן פימלוט, בתרגומו של אהוד מנור ובניהולו המוזיקלי של אלדד שרים. הקלטת ההפקה, שיצאה בהד ארצי, מתועדת בספרייה הלאומית. כבר ברשימת המשתתפים שלה נפגשים עולמות של שירה ותיאטרון: דודו פישר, ריקי גל, שלומית אהרון, ליאור ייני, אבי טולדנו, אלברט כהן ותיקי דיין.
מעניין לחזור אל הרשימה הזאת כאילו הייתה חלוקת כלים בתזמורת. לכל דמות יש צבע אחר: הסמכות של ז׳אבר, הזיכרון והכאב של פנטין, הכמיהה של אפונין וההומור המחוספס של הפונדק. ההפקה המקומית נותנת למאזין דרך לזהות את הדמויות גם דרך הקולות שכבר הכיר משירים ומבמות אחרות.
פישר גילם את ולז׳אן בהפקה הישראלית הראשונה, ובהמשך נשא את התפקיד גם בווסט אנד ובברודוויי. מאגר IBDB של ליגת ברודוויי מתעד את כניסתו לתפקיד כמחליף ב־2 בנובמבר 1993. זהו חיבור ממשי בין הבמה הישראלית להיסטוריה הבינלאומית של המחזמר: אותו מבצע, אותה דמות, קהל ושפה חדשים.
כדאי לחשוב על ולז׳אן כתפקיד של ניגודים קוליים: כוח ורוך, נחישות והיסוס, משפט שממלא אולם ורגע של כמעט־לחישה. הסקרנות בהשוואת מבצעים מתחילה בדיוק שם. איזה מן הצדדים האלה מגיע ראשון לאוזן? מתי הקול משתנה, ומה עושה השינוי לדרך שבה אנחנו מקשיבים לדמות?
ב־1999 הועלתה במשכן לאמנויות הבמה הפקת צמח–עופר. דודו פישר ויבגני שפובלוב חלקו את ולז׳אן; ששי קשת היה ז׳אבר. טים סאפל ביים בשיתוף מלי סטיל, ומשה קפטן שימש עוזר במאי.
שם הבמאי לעתיד מתחבא כאן בקרדיט קטן. נחמד לדמיין איך נראית הפקה למי שלומד אותה מתוך חדר החזרות, ואיך אותו ניסיון עשוי לחזור כשמגיע הזמן להוביל צוות חדש.
בספטמבר 2016 עלתה בהבימה הפקתו של משה קפטן, עם אמיר דדון כוולז׳אן. יוסי בן נון ניהל מוזיקלית, ואהוד מנור חתום על התרגום.
בביקורתה ב־ynet התעכבה אורין ויינברג על המפגש בין הזמרים למשחק הדרמטי, ועל הגוון הרוקיסטי שהביא דדון לתפקיד המזוהה עם פישר. זו נקודת מוצא מעניינת להאזנה: איך משתנה דמות כשהקול שלה משתנה? אפשר להשוות עוצמה ורכות, אבל גם את הדרך שבה המבצע משאיר מקום לשקט.
שמו של אהוד מנור מופיע בקרדיט לתרגום בהקלטת הקאמרי מ־1987. לתרגום לבמה יש משימה מיוחדת: המילים צריכות למסור פעולה ורגש, להישמע ברור בתוך התזמורת ולהיכנס אל הלחן. מספר ההברות, ההטעמה ונקודת הנשימה נעשים חלק מן הדרמה.
נסו להקשיב פעם אחת בלי לעקוב אחר העלילה. בחרו משפט מוזיקלי קצר ושימו לב לאופן שבו העברית נחה עליו: איפה המילה מקבלת משקל, איפה המשפט נדחף קדימה ואיפה נפתח מרווח. אחר כך חזרו לאותו רגע בשפה אחרת. אין צורך לבחור מנצח כדי לגלות אפשרות חדשה של אותו שיר.
לתרגומי הרומן יש היסטוריה משלהם. יעקב שטיינברג, זאב הרטבי ואביטל ענבר הם שמות שכדאי לחפש על דף השער; אהוד מנור הוא הקרדיט של הנוסח הבימתי. החלפת כריכה או שנת הדפסה אינה בהכרח תרגום חדש. כשבוחרים עותק, בדקו את שם המתרגם, את המהדורה והאם מצוינים קיצור או עיבוד.
לקריאה בעקבות המחזמר, אפשר להתחיל במפגש בין ולז׳אן לבישוף. על הבמה זהו רגע שמזיז את הסיפור קדימה; בספר אפשר להשתהות, לחזור אחורה ולבחון איך נבנה האמון בין שני זרים. אחר כך בחרו דמות שמסקרנת אתכם והמשיכו איתה. הספר מאפשר להישאר עם שאלה גם אחרי שהמוזיקה כבר הייתה ממשיכה הלאה.
מהדורות נבחרות של תרגומי הרומן, עם קישורים לקריאה ולרשומות ספרייה.
יעקב שטיינברג
אמנות · מהדורת תשי״ד (1954) של כרך א׳
פרויקט בן־יהודה מנגיש את התרגום לקריאה בעברית, כולל שני הכרכים. דף כרך א׳ מציין את מהדורת תשי״ד כמקור הטקסט הדיגיטלי. זו הזדמנות להיכנס אל הספר דרך עברית של תקופה אחרת ולגלות גם איותים אחרים לשמות המוכרים.
ארכיון יד יערי מתעד מהדורה בתרגום הרטבי, בהוצאת תבל בתל אביב, בשני כרכים מ־1953. השם מופיע גם ברשומת הספרייה הלאומית. כדאי לזהות את ההוצאה והשנה של העותק שבידכם: לתרגומים ותיקים יש גלגולי דפוס שונים.
תרגומו של ענבר ראה אור בכתר ב־1978. המהדורה המחודשת מ־2011 מבוססת על התרגום הזה בעריכה מחודשת. לכן, שנת 2011 על הכריכה אינה מצביעה על מתרגם חדש. עמוד המו״ל מאפשר לזהות את המהדורה ואת הקרדיט לתרגום מצרפתית.